רבים שואלים (אך לא אותי): כיצד ניתן להתגבר על שליטתן של קבוצות לחץ במפלגות הגדולות? כלומר, אלו שיש בהן פריימריז, לא הדיקטטורות של לפיד וליברמן.
התשובה מתחלקת לשלוש:
1. שינוי החוק כך שבבחירות הכלליות כל מצביע יבחר גם מפלגה וגם מדרג את המועמדים בתוך המפלגה (ראו הפוסט הקודם). הקדים אותי המכון הישראלי לדמוקרטיה, שמציע (בין היתר) הצעה דומה.
2. עד שישונה החוק (בעגלא ובזמן קריב), אין ברירה אלא להתפקד למפלגות קיימות ולשנות מבפנים, עד כמה שאפשר.
3. כשמספיק אנשים דומים בדעותיהם ירצו בכך, יהיה ניתן להקים מפלגה שיש לה "מערכת חיסונית" שדוחה קבוצות לחץ. בקיצור נמרץ, הדרך לעשות זאת היא:
א. חלוקת הבוחרים באקראי לקבוצות קטנות (להלן, "קבוצות הערכה").
ב. כל קבוצת הערכה אחראית על בחינה של מספר קטן של מועמדים (למשל 4 או 3) ודירוגם. כל מועמד נבחן על ידי מספר גדול של קבוצות הערכה, וכל קבוצת הערכה מקבלת צירוף שונה של מועמדים.
ג. משקללים את ההעדפות של קבוצות ההערכה כדי לקבל דירוג של המועמדים.
ד. כל עוד העדפות הבוחרים אינן מובהקות, ממשיכים ליצור קבוצות הערכה אקראיות כדי שידרגו מועמדים אשר הסדר ביניהם איננו מובהק סטטיסטית (אבל מתישהו מפסיקים עם זה כי לאנשים יש גם חיים).
למה התהליך הזה דוחה קבוצות לחץ? בניגוד לפרייימריז המקובלים, בו קבוצת הלחץ יכולה למקד את כוח ההצבעה שלה במספר קטן של מועמדים וכך להקפיץ אותם מעבר למתחריהם, בשיטה הזאת הקולות של ציבור הבוחרים הכללי שבקבוצת ההערכה לא מתפזרים על מספר גדול של מועמדים, ובכך ניטל מקבוצת הלחץ יתרונה העיקרי. משום שבשביל לתחזק קבוצת לחץ צריך להשקיע משאבים (הבוס של הקבוצה משחד, בדרך זו או אחרת, את חברי הקבוצה), קבוצת לחץ שתנסה להשתלט על המפלגה לא תהיה רווחית - לבוס של הקבוצה יהיו "הוצאות" בדמות טובות הנאה שהוא צריך לספק, בדרך זו או אחרת, לחברי הקבוצה, אבל לא יהיו לו "הכנסות", כי הוא לא יצליח להשפיע משמעותית על רשימת המפלגה לכנסת.
עוד יתרון חשוב של השיטה הזו: משום שכל בוחר צריך רק לגבש דעה על 3-4 מתמודדים, משאבי הקשב של הבוחרים לא יותשו על ידי עודף אפשרויות, ויהיה לבוחרים סיכוי לקבל החלטה מעט יותר מושכלת. בכך אנחנו מפחיתים בעקיפין את ההשפעה של פרסום (שכן החשיבות של פרסום עולה ככל שלבוחר יש פחות ידע - פרסום ממלא ואקום של חוסר דעה). הפחתת ההשפעה של פרסום אף תפחית את התלות של מתמודדים בתורמים (אם כי לא תבטל אותה לחלוטין [*]).
פשוט, לא? הצטרפו אלי ויחדיו נקים את מפלגת חוק המספרים הגדולים! זו תהיה מפלגה כל כך מוצלחת, שבשנת 2060 לכל המאוחר נכבוש את השלטון ונחזיר את המדינה לאזרחיה!
[*] - כדי להשתחרר מהשפעת התורמים כמעט לחלוטין צריך להשקיע הרבה משאבים ביצירת היכרות מעמיקה של כל בוחר עם המועמדים אותם עליו לדרג. זה רצוי מאוד, אבל גם דורש מחויבות גבוהה של המצביעים. לא פסול בעיני לדרוש מחויבות כזו מחברי המפלגה שרוצים להשתתף בהצבעה, אבל זו סוגיה בפני עצמה.
התשובה מתחלקת לשלוש:
1. שינוי החוק כך שבבחירות הכלליות כל מצביע יבחר גם מפלגה וגם מדרג את המועמדים בתוך המפלגה (ראו הפוסט הקודם). הקדים אותי המכון הישראלי לדמוקרטיה, שמציע (בין היתר) הצעה דומה.
2. עד שישונה החוק (בעגלא ובזמן קריב), אין ברירה אלא להתפקד למפלגות קיימות ולשנות מבפנים, עד כמה שאפשר.
3. כשמספיק אנשים דומים בדעותיהם ירצו בכך, יהיה ניתן להקים מפלגה שיש לה "מערכת חיסונית" שדוחה קבוצות לחץ. בקיצור נמרץ, הדרך לעשות זאת היא:
א. חלוקת הבוחרים באקראי לקבוצות קטנות (להלן, "קבוצות הערכה").
ב. כל קבוצת הערכה אחראית על בחינה של מספר קטן של מועמדים (למשל 4 או 3) ודירוגם. כל מועמד נבחן על ידי מספר גדול של קבוצות הערכה, וכל קבוצת הערכה מקבלת צירוף שונה של מועמדים.
ג. משקללים את ההעדפות של קבוצות ההערכה כדי לקבל דירוג של המועמדים.
ד. כל עוד העדפות הבוחרים אינן מובהקות, ממשיכים ליצור קבוצות הערכה אקראיות כדי שידרגו מועמדים אשר הסדר ביניהם איננו מובהק סטטיסטית (אבל מתישהו מפסיקים עם זה כי לאנשים יש גם חיים).
למה התהליך הזה דוחה קבוצות לחץ? בניגוד לפרייימריז המקובלים, בו קבוצת הלחץ יכולה למקד את כוח ההצבעה שלה במספר קטן של מועמדים וכך להקפיץ אותם מעבר למתחריהם, בשיטה הזאת הקולות של ציבור הבוחרים הכללי שבקבוצת ההערכה לא מתפזרים על מספר גדול של מועמדים, ובכך ניטל מקבוצת הלחץ יתרונה העיקרי. משום שבשביל לתחזק קבוצת לחץ צריך להשקיע משאבים (הבוס של הקבוצה משחד, בדרך זו או אחרת, את חברי הקבוצה), קבוצת לחץ שתנסה להשתלט על המפלגה לא תהיה רווחית - לבוס של הקבוצה יהיו "הוצאות" בדמות טובות הנאה שהוא צריך לספק, בדרך זו או אחרת, לחברי הקבוצה, אבל לא יהיו לו "הכנסות", כי הוא לא יצליח להשפיע משמעותית על רשימת המפלגה לכנסת.
עוד יתרון חשוב של השיטה הזו: משום שכל בוחר צריך רק לגבש דעה על 3-4 מתמודדים, משאבי הקשב של הבוחרים לא יותשו על ידי עודף אפשרויות, ויהיה לבוחרים סיכוי לקבל החלטה מעט יותר מושכלת. בכך אנחנו מפחיתים בעקיפין את ההשפעה של פרסום (שכן החשיבות של פרסום עולה ככל שלבוחר יש פחות ידע - פרסום ממלא ואקום של חוסר דעה). הפחתת ההשפעה של פרסום אף תפחית את התלות של מתמודדים בתורמים (אם כי לא תבטל אותה לחלוטין [*]).
פשוט, לא? הצטרפו אלי ויחדיו נקים את מפלגת חוק המספרים הגדולים! זו תהיה מפלגה כל כך מוצלחת, שבשנת 2060 לכל המאוחר נכבוש את השלטון ונחזיר את המדינה לאזרחיה!
[*] - כדי להשתחרר מהשפעת התורמים כמעט לחלוטין צריך להשקיע הרבה משאבים ביצירת היכרות מעמיקה של כל בוחר עם המועמדים אותם עליו לדרג. זה רצוי מאוד, אבל גם דורש מחויבות גבוהה של המצביעים. לא פסול בעיני לדרוש מחויבות כזו מחברי המפלגה שרוצים להשתתף בהצבעה, אבל זו סוגיה בפני עצמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה