יום שני, 8 בדצמבר 2014

איך להיחלץ מהצרה שנקראת "פריימריז"

מערכת דילים נוספת שמעצימה את האפקטים האלה ולעולם לא זוכה לכיסוי בעיתונות היא מערכת שיתוף הפעולה הבלתי רשמי בין הוועדים השונים. לקראת יום הדין יישבו הפוקדים המרכזיים מטעם הוועדים לישיבת תיאום גורלית, מעין ישיבת מטכ"ל של האוגדונרים הראשיים שמתכוונים לשנע את כוחותיהם ביום הפריימריז. במקרים האלה יידונו בעיקר מקרי הקיצון, כלומר במי תומכים 'מלא־מלא' ולמי 'הולכים על הראש'. מועמד שיקבל תמיכה מלאה מהמטכ"ל של הוועדים יכול להרשות לעצמו לנוח על זרי הדפנה. ביום הפריימריז יזרמו אליו 7,000–10,000 קולות מבלי שנקף אצבע למען הציבור. כל מה שהוא עשה זה חסם בשקט, מתחת לרדאר, רפורמות בעד הציבור הכללי - והנה הוא כוכב גדול בפריימריז ובמפלגה ומטאור בפוליטיקה הישראלית.
הציטוט לעיל לקוח מתוך כתבה מעולה שפורסמה כאן. אם עוד לא קראתם את הכתבה הזו, אולי לא תבינו את המוטיבציה להצעה המשונה שאשטח כאן. אז בבקשה לקרוא לפחות את החלק הראשון (זה שנכתב על ידי חבר-הכנסת עלום-השם), ואחר כך לחזור לכאן. תודה.

בקטע שקראתם זה עתה, ראינו כיצד נשלטות המפלגות בהן יש פריימריז על ידי קבוצות לחץ מאורגנות היטב. הגם שהקטע המצוטט שם את הדגש על וועדי עובדים, קבוצות הלחץ המיוצגות מעבר לגודלן באוכלוסיה כוללות גם ראשי חמולות, מיעוטים אידיאולוגיים, חקלאים, חובבי קבלה ונהגי מוניות. קיימים גם בעלי ההון כמובן, אבל ייצוג-היתר שלהם מושג בדרכים אחרות. קיימת דרך לצמצם משמעותית את עוצמתן המוגזמת של הקבוצות הללו. איך? יש לשנות את שיטת הבחירות לכנסת כך ש:

1. ביום הבחירות, כל מצביע רושם על טופס ההצבעה את שם המפלגה המועדפת עליו.

2. בנוסף לשם המפלגה, המצביע מדרג את מועמדי המפלגה על פי העדפותיו.

3. חברי הכנסת שבכל מפלגה נקבעים על פי מספר הקולות למפלגה והסדר שבו הם מופיעים על טפסי ההצבעה של חבריה.

יש כמה דרכים לאחד את הדירוג בטפסי ההצבעה לכדי דירוג סופי של המועמדים בתוך כל מפלגה. שיטה פשוטה יחסית היא לספור מלמעלה: קודם מוצאים מי דורג הכי הרבה פעמים במקום הראשון, והוא נבחר ראשון. אח"כ מוצאים מי מהנותרים דורג הכי הרבה פעמים במקומות הראשון או השני, והוא נבחר שני. אח"כ מי מהנותרים דורג הכי הרבה פעמים במקומות 1-3 וכו' עד למילוי מכסת חברי הכנסת של המפלגה.

שיטה זו היא וארייציה פשוטה של שיטת בחירות שנקראת STV, שמשמשת בתהליכי בחירות מסוימים באירלנד, במלטה, בסקוטלנד, הודו, ועוד. בויקיפדיה יש תיאור מאוד מסובך של כללים מורכבים לתרגום הטפסים לדירוג הסופי, ואני לא מבין למה צריך לסבך כל כך הרבה. אבל לא משנה באיזה שיטה סופרים את הקולות, העיקר הוא שאין פריימריז.

איך זה עדיף על מה שיש לנו היום? הייצוג של קבלני הקולות ייקטן פי עשרה לפחות: בעוד שבפריימריז האחרונים בליכוד הצביעו 73 אלף איש, ב-2013 הצביעו למפלגה 885 אלף אנשים. בפריימריז ב-2009, הצביעו רק 48 אלף חברי מפלגה [1], וזה כבר יחס של אחד לשמונה-עשרה.

תוצאת לוואי נעימה של המעבר לשיטה החדשה הוא העלמות התופעה הלא-מאוד-דמוקרטית של התפקדות למפלגה אחת והצבעה למפלגה אחרת. המפלגה תייצג את מצביעיה, ורק אותם. סביר גם ששינוי כזה יעודד את הציבור הרחב להתעניין מעט יותר בהרכב המפלגות להן הוא מצביע, וזו תוצאה רצויה בפני עצמה.

ומה לגבי הקבוצה האחרת שמיוצגת יתר על המידה, בעלי ההון? גם אותם אפשר להחליש, אבל בשביל זה צריך לשלב שיטה אחרת - למשל סורטיציה, וזה כבר דיון בפני עצמו.

[1] - פנחס וולף ב"וואלה!", 2008-12-09

אין תגובות:

פרסום תגובה